המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

עובדת נפגעה בתאונת דרכים במסגרת העבודה וקיבלה תגמולים מאת התובע. במועד הרלוונטי ביטחה הנתבעת (להלן גם: המבטחת) את השימוש ברכב המעורב בתאונה.

בהליך דנן הגיש המוסד לביטוח לאומי תובענה כספית נגד המבטחת בעילה המושתתת על הוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי). בהתאם לכתב התביעה על המבטחת לשלם סך של 149,831 ₪ - ההפרש בין מלוא התגמולים ששילם התובע לעובדת לבין הסכום שהשיבה לו המבטחת מכוח הסכם שיפוי שנכרת בינה (ומבטחות אחרות) לבינו, ושהמוסד לביטוח לאומי הודיע על ביטולו למפרע. לחלופין תובע האחרון הפרשי ריבית הסכמית בסך 4,620 ₪.

בין מועד הגשת התובענה לבין ישיבת קדם-משפט ראשונה ניתן פסק-דין בהליך אחר בו נדונה סוגיית הביטול למפרע של החוזה, ולפיו נדחתה עמדת התובע דנן (ת"א 37002-03-10 של בית-משפט השלום בירושלים). על הליך זה הוגש ערעור שנדחה אף הוא. כיום תלויה ועומדת בבית-המשפט העליון בקשת רשות ערעור (והוחלט שמצריכה תשובה).

הגם שהסוגיה טרם הוכרעה סופית גיבש המוסד לביטוח לאומי עמדה, ולפיה עותר למחיקת תובענות שהגיש מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי בגין תביעות הקודמות להודעת ביטול ההסכם.

במקרה דנן, ועל-סמך הצעת בית-משפט הסכימו הצדדים כי התובענה תסולק על-ידי תשלום סך של 4,594 ₪ (הפרשי ריבית הסכמית) ברם נותרו חלוקים בסוגיית ההוצאות.

בעוד התובע סבור כי אין לחייבו בהוצאות שהרי חלק הארי של המחלוקת הסתיים בלא שהיה צורך בהכרעה שיפוטית, מה גם שתובענה הוגשה בשל סירובה של המבטחת להארכת תקופת ההתיישנות עד להכרעה שיפוטית סופית בסוגיה. מעבר לכך גם לפי עמדת המבטחת נותרה יתרה לסילוק.

הנתבעת מצדה סבורה כי המדובר בהליך סרק שלא היה מקום להגישו - היא שילמה למוסד לביטוח לאומי את מלוא הסכום לפי דרישתו, ואם היה פונה בדרישה לתשלום הפרשי ריבית – מה שלא נעשה בשום שלב לפני הגשת התובענה – ניתן היה להסדיר את המחלוקת מחוץ לכותלי בית-משפט. בשל עמדת התובע נאלצה המבטחת לפנות לעורך-דין ולהוציא כספים לצורכי הגנתה.

אם היה בוחר התובע להגיש את תביעתו לתשלום הפרשי ריבית הסכמית בלבד בלא שקדמה לכך דרישה, הייתי שוקלת לחייבו בהוצאות (אם כי סביר להניח שבמקרה זה היה מסתיים ההליך לפני הגשת כתב הגנה). ואולם בענייננו המחלוקת האמיתית שבעטיה הוגשה התובענה נעוצה בשאלת זכות התובע להשבה מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי בגין מקרה שאירעה לפני ביטול ההסכם, וסוגיה זו טרם הוכרעה סופית. אך מטעם זה, ואף כי דעתי כדעת בתי-המשפט אשר דחו את תביעת המוסד לביטוח לאומי, החלטתי שלא לחייב בהוצאות.

אשר-על-כן, ובהתאם להסכמת הצדדים אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,594 ₪ לסילוק מלא וסופי של כל דרישותיו ותביעותיו נשוא תובענה זו, וכפוף לתשלום זה התובענה נדחית.

הסך הנ"ל ישולם תוך 35 יום מיום המצאת פסק-דין זה לבא כוח הנתבעת, שאם לא כן יישא הסכום שאיחרו בתשלומו ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

אין צו להוצאות.

נוכח השלב והדרך בהם הסתיים ההליך, אני פוטרת מתשלום יתרת האגרה.

ניתן היום, י"ג אדר תשע"ב, 07 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: